מציאות שאיננה מאת אדית קובנסקי
מציאות שאיננה מאת אדית קובנסקי
"מציאות
שאיננה" מאת אדית קובנסקי, בהוצאת הספרים אוריון, הוא ספר שירים מקסים ומרגש, המתאר עולם שמתקיים בגבולות החמקמקים שבין המציאות
והלא מציאות שקיימים בדואליות שמחזקת את הערכיות של שניהם. בשירים הנוגעים
והמרגשים שכלולים בו כותבת אידית על אהבה, על החיים ועל אירועים שהתרחשו בחייה -
אירועים שלדבריה תקפים גם כיום. המסר בשיריה הוא שתמיד יש תקווה ושאסור לוותר. כל
שיר שלה גם אם הוא מתחיל בעצב - מסתיים בתקווה. הספר הוא על המצב האנושי, על
אהבות, אכזבות, חרדות, יחסים אנושיים.
"כפי שכותרת הספר מעידה, עולמה של אדית
קובנסקי מתקיים בגבולות החמקמקים שבין המציאות והלא מציאות הקיימים בדואליות
המחזקת את הערכיות של שניהם. התודעה נמשכת למציאותי בו בזמן שהדמיון נוגד לו.
הבהירות שבה מציגה קובנסקי התחבטות דיכוטומית זו עדיין לא קיימת בשירה העכשווית.
ברגע שמבינים את ההתמודדות הבלתי פוסקת בין הכוחות הראשוניים של המציאות לבין אלה
של הדמיון, מתחילה השירה לדבר כמעט בעד עצמה." (אדוארד קודיש)
פרופ'
אדית קובנסקי מתגוררת כיום במישיגן ארצות הברית, נשואה ואם לבן שמתגורר
בקליפורניה. היא סבתא לשני נכדים, שהגיעה לשירה בזכות רחל המשוררת ומאז
הכתיבה היא החבר הטוב ביותר שלה. משנת
1987 היא מלמדת לשון, שירה עברית וערבית, ספרות ותרבות ישראל בWayne State University-
בדטרויט-ארצות הברית.
"מציאות
שאיננה" הוא ספרה ה- 36 של אדית קובנסקי. ב-1985 ראה אור ספרה הראשון
"מילים אחרות". שיריה התפרסמו בכתבי עת ספרותיים בארץ, בארצות
הברית ובקנדה
ותורגמו לאנגלית, לערבית, לרומנית, לצרפתית ולספרדית. הם זוכים למאמרי ביקורת של
מבקרים ידועי שם בספרות עברית בארצות הברית בכתבי עת נחשבים. בין ספריה, "החיים כבדיה" שמזמין את הקורא למסע אינטימי של דואליות בין זיכרון ופנטזיה, פחד ושמחה,
צער והילולה, דממה ושיר. מ-2014 החלה להקליט את שיריה. מבחר מתוכם יצא בדיסק שנמכר
באמזון, והקלטה של השירים מספרה "החיים כבדיה" עלתה כבר ביוטיוב.
שירים
מתוך הספר
מציאות שאיננה
מלותי רוטטות
דומות לעששית הלילה
ולרשת כוכבים חרישיים
גונזים שירי המפורש
עירום פרוש על הדף
כמו בשורה
כמו תעתוע
מתנגן בין רבבות המלים.
אינני קונפורמיסטית
(אתה אומר)
מצטופפת בין נקבוביות יומי
מעמידה אשליותי במקום הכי נכון
לוכד געגועי
בעצבות עולה בי
מצטיירת בצבע הכי דוהה.
אני ממשיכה לחלום
חיה בין רצועות תשוקתי
גועשת מציפה ניגוני
בשפה בלתי מוגבלת
מגששת בחושך
ממלמלת מוסיקה.
ואז אני מזמרת מכמיהה לכמיהה
מהלכת כהנה וכהנה
מסמנת עיגולי רוח
מתנגנת בריתמוס כזה
ובדיבור לוחש אהבתי
שרה במציאות שאיננה.
פואטיקה
יש לי יחס לכל מלה בשיר
מתמידה בהברה אחר הברה
אוספת זכרונותי מול כוכבים הכי לבנים
כאילו מתבוננים בי
כאילו מתגלגלים על הגויל.
ואז אני מתחמקת מכל הזמנים
חגה גבוה
נמהלת בשפע החרוזים
מצטופפים בי
פורצים לילי.
איך אני תוהה בשיר
באשליה שהיא הפוטנציאל היחיד שלי
כמו אמונה מתגוללת על אדמה
נודדת כהנה וכהנה
מתערבבת בעיגול השמש.
איך אני שרה מול מקהלת געגועי
מתבוללים בכחול
זורמים בזמן מצטלב בזמן
ובניגון מרהיב כזה
מטפס עד לשמים.
קרקעית לילה
אהבתי נצמדת אלי
מהססת
פוחדת פחדי
מקפידה בזמן סוגר עלי
בדיבור עיפרון
רטוב
משוטט
פתוח
כורך כוכב בכוכב
בהמיה גדולה
בין המון דברים נוגעים בי
הוצאת
ספרי אוריון/ עיצוב עטיפה: שיר לוי/ הפקה: אורלי לוי/ ציור העטיפה: מארק שגאל
"המשורר" (1912). 54 עמודים 2023.
תגובות
הוסף רשומת תגובה