נבואה וגעגוע מאת לורן סגל כהן
מעבר לפרק האימהות, הספר כולו נע בין האישי לקולקטיבי, בין חוויה
אינטימית מאוד לבין מציאות ישראלית סוערת וכואבת. שיריה של סגל כהן אינם מבקשים
לייפות או לרכך הם נאמנים לאמת רגשית, גם כשהיא חשופה, גם כשהיא סותרת את עצמה. יש
בהם תנועה מתמדת בין נבואה לגעגוע, בין ידיעה מוקדמת של כאב לבין הכמיהה לחסד,
לתיקון, למשמעות.
הכתיבה מאופיינת בשפה נקייה אך טעונה, מדויקת אך פתוחה לפרשנות, כזו
שמאפשרת לקוראת להיכנס פנימה ולהניח את סיפורה שלה בין השורות. קטעי הפרוזה והשירה
נשזרים זה בזה באופן אורגני, ויוצרים מרחב שבו הזיכרון פועל לא רק כעדות אלא ככוח
יוצר.
"נבואה וגעגוע” הוא ספר שאינו מסתפק בהבעה רגשית הוא מבקש
נוכחות. זהו קול נשי מודע, בוגר, שאינו מתנצל על עומקו ואינו חושש משבריריותו.
קובץ שמציע קריאה איטית, קשובה, כזו שנשארת עם הקוראת גם הרבה אחרי סגירת הספר.
דפי הספר נושאים לא רק
מילים, אלא קול ייחודי - עוצמתי ושברירי כאחד, שמבקש להתבונן באומץ על נשיות
מודעת, אימהות שהיא מהות, חוסר צדק, כמיהה וגם שבר שבעה באוקטובר שמתוכו צמחה
הודיה.
הקו הדמיוני העובר בין נקודות הציון
והפרקים בספר מחבר בעצם בין סוגים שונים של רגשות, התמודדויות ותחנות חיים. אחד
הפרקים המשמעותיים בו הוא "אמהות" ובו שירים שנכתבו לשלוש בנותיה של
לורן, בעיקר אחרי הלידה. האמהות שלה היא אמהות אידיאולוגית ונוכחת, בחירה מודעת
בלגדל בנות אדם, להיות משמעותית עבורן.
בספר שירים שנכתבו לבתה האמצעית של לורן, שהייתה תצפיתנית במוצב בעוטף
במתקפת השבעה באוקטובר וניצלה בנס או שירים שנכתבו על האירוע הזה וטומנים בחובם את
ההלם, חוסר האונים והעצב האינסופי שנחוו.
חלק גדול מהשירים מדברים נשיות, תשוקה, אהבה עצמית, חיבור לגוף ולנפש,
נוגעים בשבריריות ומודעות.
זהו ספר על כוחן של
מילים לרפא, לצעוק את האמת, למלא חללים שנפערו בתודעה, להיות אהבה וחיים.
והמילים אינן מבקשות אישורים, הן מבקשות להישמע. להיות
עדות לחוסן ואותנטיות לצד דמיון ותעתועים, אומץ וחוזק לצד ארעיות ושבריריות.
"נבואה
וגעגוע" הוא ספר הביכורים של לורן סגל כהן,
ילידת 1972, אימא, עיתונאית, מרצה ואקטיביסטית למען בני אדם ובעלי חיים.
לורן סגל כהן: הכתיבה החלה אצלי לפני כ- 25 שנה עם
הולדת בתי הבכורה כשבשתי הלידות הבאות גיליתי שאפשר להכניס ללב עוד ועוד אהבה.
למעשה, עוצמת הרגש נכנסה לתבניות של שירים. בקטעי הפרוזה הכתיבה אינטואיטיבית.
הטקסטים נכתבו כמו חלום, בהתחלה המלים זרמו ממני מבלי לתכנן ואז התאהבתי בסגנון,
הפכתי אותו לאמצעי לתאר פנטזיה, כמו תסריט בלתי אפשרי. הספר הזה הוא ביטוי לחיבור
בלתי אמצעי עם עצמי, ניסיון לחשוף באומץ רגשות, להפוך אותם לנחלת הכלל".
נבואה וגעגוע
תחת חופה לבנה
עומדת
קלה
נטולת שבילים
מפותלים
ומחשבות
דוהרות
במעגלים.
בשמלה לבנה,
שקופה
מוכתמת ביין
וסודות,
עומדת
נטולת גינונים
וקישוט,
בין קודש לחול
לאתמול,
לוחשת לעצמי
שבועה,
שרק אני אשמע
רוקחת נבואה
וגעגוע.
עקדת יצחק
ויקח אברהם את
בנו
האהוב עליו
מכל
אל הר המוריה
וימסרהו.
ולא נשמע קול
מין העב
ולא דיבר מלאך
אלוהים.
ושלחו ידיהם
אל הנער
ודיממה המאכלת
עת שערי
הרחמים לא הגיעה.
הידהדה הזעקה.
חייו נגדעו
על המזבח מכלה
ילדים
של המלחמה.
הוצאת
אוריון/ עריכה: יאיר בן-חור/ עיצוב עטיפה: אלה רסקין/ הפקה: אורלי לוי/ 139 עמודים
2026.
תגובות
הוסף רשומת תגובה