היומנים של אווה מאת חוה כרמי

 

היומנים של אווה מאת חוה כרמי

"היומנים של אווה" מאת חוה כרמי בהוצאת ספרי ניב הוא הרבה יותר מספר זיכרונות זהו מסמך חי, נושם ופועם, שמצליח לגשר בין עבר להווה, בין פרט להיסטוריה, ובין קול אישי עדין לבין סיפור לאומי רחב יריעה.

במרכז הספר ניצבת דמותה של אווה אופנהיימר  צעירה יהודייה מברלין של שנות העשרים  אשר יוצאת למסע פיזי ורוחני אל ארץ ישראל. אך לא מדובר רק במסע גיאוגרפי, אלא בהתמרה עמוקה של זהות: מאירופאית מתבוננת לחלוצה מעורבת, מאישה צעירה וסקרנית לקול מתעד בעל משמעות.

ייחודו של הספר טמון בפרספקטיבה הכפולה שהוא מציע. מצד אחד, זהו יומן אישי אינטימי, כמעט לחישה, שבו אווה מתארת רגעים קטנים של גילוי, התרגשות, זרות ושייכות. מצד שני, זהו תיעוד היסטורי בעל ערך רב, הלוכד את רוח התקופה תקופת המנדט הבריטי  על מורכבותה האנושית, התרבותית והפוליטית. המפגש בין עולמות, בין שפות, בין בני אדם, נכתב כאן ברגישות נדירה שאינה שיפוטית אלא סקרנית, פתוחה ואמיצה.

הכתיבה של כרמי (או אווה) מתאפיינת באיכות כמעט ציורית: הנופים מקבלים עומק, האנשים מקבלים פנים, והחוויות נחרטות בתודעה דרך שילוב מדויק של פיוט, הומור דק ואבחנה חדה. יש בכתיבה הזו משהו שמצליח להיות גם עדין וגם חד, גם אישי מאוד וגם אוניברסלי.

אחד האלמנטים המרתקים בספר הוא סיפור גילוי היומנים עצמם – רובד מטא-נרטיבי שמוסיף ממד של מסתורין והתרגשות, ומחדד את התחושה שמדובר בקול שנשמר בזמן וחזר אלינו בדיוק כשיש בו צורך. החלק השלישי, הכולל כתבות שפורסמו, מרחיב את המבט ומציג את כרמי לא רק כיומנאית אלא גם כאשת עט מיומנת, שמצליחה לזקק מציאות מורכבת לכדי טקסטים בהירים ובעלי עומק.

"היומנים של אווה" הוא ספר שמזמין קריאה איטית והתבוננות. הוא אינו רק מספר סיפור – הוא מבקש שנקשיב, שנרגיש, ושנבחן מחדש את הקשר שלנו למקום, לזהות ולזיכרון. זהו ספר שמצליח לחדש לא דרך דרמה גדולה, אלא דרך דיוק, רגש ויושרה  ובכך כוחו האמיתי.

 

 

 

בספר מובאים סיפור חייה של אווה והאופן המפתיע שבו התגלו כתביה לאחר מותה.
אווה, שלאחר נישואיה שינתה את שמה מאווה אופנהיימר לחוה כרמי, הרבתה לעסוק בכתיבה ספרותית ותיעודית. מאות כתבות ומאמרים פרי עטה התפרסמו בכתבי עת. בכתיבתה היא מיטיבה לתאר את סיוריה ברחבי הארץ ואת חבלי הלידה של מדינת ישראל בהתהוותה. בחלקו השלישי של הספר מובאות שבע מהכתבות שפורסמו.

"היומנים של אווה" הוא יצירה ספרותית-היסטורית יוצאת דופן שמעניקה לקוראים תיעוד חי ונוגע של תקופת העלייה וההתיישבות, עשרות שנים לפני הקמת המדינה.
זהו ספר חובה על מדף תולדות ארץ ישראל.

מתוך הספר: "אוגוסט 1925: השרפה פרצה בשעה תשע בבוקר באחד הרחובות המקבילים לשלנו ביפו. היא הסתיימה בהרס מוחלט של אותו רחוב, כאילו הופצץ; בערמות של רהיטים וכלי בית שנערמו לכדי בריקדות בכל מקום; באוריינט אין כל מושג כי יש לכבות שרפות. ראשית מתחילים להוציא ולסלק את המטלטלין ממקום האש, לאחר מכן עומדים בתנוחה שלווה מול הבעירה ומשאירים לשיקול דעתה אם בכוונתה להתפשט או לכבות".

הוצאת ספרי ניב/ עורך ראשי: ערן כרמי/ עריכה: תמר שיטה/ תרגום מגרמנית: אלמוט לאופר/ עיצוב כריכה ועימוד: אנסטסיה כץ/ הפקה ועיצוב גרפי/ 170 עמודים 2026.