"כשכבר לא היה מקום בנפש" מאת אליה אלמקיס
"כשכבר לא היה מקום בנפש" מאת אליה אלמקיס מסמך אנושי חשוף, מטלטל ובלתי מתפשר. במרכז הספר עומדת עדותו של ילד רך שנחשף מגיל צעיר מדי לעולם של פגיעות ותקיפות מיניות, חוויה שסדקה מן היסוד את התפיסה שלו לגבי ביטחון, אמון והגנה. הגיהינום של הילדות: פגיעה בנפש הרכה הפגיעה המינית בגיל הרך היא חוויה שבה הגבולות הגופניים והנפשיים נפרצים בטרם עת. אליה מתאר תחושה של כבילה מצב שבו "ידיים גדולות" חודרות לא רק אל הגוף, אלא משתלטות על הנפש כולה. עבור ילד קטן, חוויה כזו מייצרת בלבול עמוק, אשמה ואובדן זהות. הכאב מפסיק להיות מאורע חיצוני והופך לחלק מהמבנה הנפשי שלו. האשפוזים והתחתית כאשר אין לטראומה מקום להכיל אותה, היא מתפרצת בצורת הרס עצמי, פגיעה באנשים קרובים והתמודדות נפשית מורכבת. הספר אינו פוסח על הקטעים האפלים ביותר: אשפוזים פסיכיאטריים: המקומות שנתפסים לרוב כסוף הדרך, כחלל שקשה לצאת ממנו. התנדנדות בין חיים למעלה: תחושת המלכוד בין הרצון לסיים את הסבל לבין הדחף השורשי לשרוד. הסבל הסביבתי: ההבנה הכואבת שבתוך ההתרסקות האישית, גם הסביבה הקרובה והאוהבת נפגעת. ...