על החיים ומה שביניהם סקירות מרתקות

  אשריי, זקנה אני מאת לילית ברקת "אשריי, זקנה אני" הוא ספר שאינו מבקש ללטף או לרצות   אלא להציג מבט צלול, כן ולעיתים נוקב על שלב החיים שנוטים לעטוף במוסכמות ופחדים. מדובר באסופה של שמונים וחמש רשימות קצרות, מדויקות ומאופקות בסגנונן, אשר יחד יוצרות פסיפס מחשבתי עשיר על הזִקנה   לא כתקופה של דעיכה, אלא כמרחב של חירות. ברקת אינה נכנעת לנרטיבים המקובלים של פחד מהזמן החולף או לניסיון להיאחז בנעורים דרך תרבות האנטי-אייג'ינג; להפך, היא מפרקת אותם בשקט ובביטחון, ומציעה אלטרנטיבה תודעתית מפוכחת. אחד ההיבטים הבולטים בכתיבתה הוא היכולת להעניק פרשנות מחודשת למצבים יומיומיים: הלבד מקבל גוון של בחירה ולא של חוסר, דחיינות ועצלות מוצגות כהזדמנות להרפיה ולא ככישלון, והומור עצמי משמש כלי מרכזי להתבוננות מפויסת. לצד זאת, ברקת אינה מתעלמת מן המציאות המשתנה   היא משלבת התייחסות לעולם הטכנולוגי, כולל בינה מלאכותית, כחלק בלתי נפרד מההווה, ובכך מחזקת את תחושת הרלוונטיות והחיבור לזמן. הספר אינו מתיימר להיות מדריך או מניפסט, וגם לא ספר זיכרונות במובן הקלאסי. כוחו טמון דווקא בקול האישי...