אשריי, זקנה אני מאת לילית ברקת

 

אשריי, זקנה אני מאת לילית ברקת

"אשריי, זקנה אני" הוא ספר שאינו מבקש ללטף או לרצות  אלא להציג מבט צלול, כן ולעיתים נוקב על שלב החיים שנוטים לעטוף במוסכמות ופחדים.

מדובר באסופה של שמונים וחמש רשימות קצרות, מדויקות ומאופקות בסגנונן, אשר יחד יוצרות פסיפס מחשבתי עשיר על הזִקנה  לא כתקופה של דעיכה, אלא כמרחב של חירות. ברקת אינה נכנעת לנרטיבים המקובלים של פחד מהזמן החולף או לניסיון להיאחז בנעורים דרך תרבות האנטי-אייג'ינג; להפך, היא מפרקת אותם בשקט ובביטחון, ומציעה אלטרנטיבה תודעתית מפוכחת.

אחד ההיבטים הבולטים בכתיבתה הוא היכולת להעניק פרשנות מחודשת למצבים יומיומיים: הלבד מקבל גוון של בחירה ולא של חוסר, דחיינות ועצלות מוצגות כהזדמנות להרפיה ולא ככישלון, והומור עצמי משמש כלי מרכזי להתבוננות מפויסת. לצד זאת, ברקת אינה מתעלמת מן המציאות המשתנה  היא משלבת התייחסות לעולם הטכנולוגי, כולל בינה מלאכותית, כחלק בלתי נפרד מההווה, ובכך מחזקת את תחושת הרלוונטיות והחיבור לזמן.

הספר אינו מתיימר להיות מדריך או מניפסט, וגם לא ספר זיכרונות במובן הקלאסי. כוחו טמון דווקא בקול האישי, הישיר והבלתי מתפשר של הכותבת  קול שמסרב להיכנע לציפיות החברתיות מהזִקנה ומבקש להגדיר אותה מחדש מתוך קבלה עצמית, מודעות והשלמה.

בשורה התחתונה, זהו ספר שקט אך חתרני, המציע לקוראיו לא רק מחשבה מחודשת על זִקנה  אלא גם על חופש, בחירה והיכולת לחיות ללא התנצלות.

לילית מתבוננת בזִיקנה בעין מפוכחת ודוחה מעליה את כללי המשחק המקובלים: את הפחד מהגיל, את פולחן האנטי אייג'ינג, את מעגלי הרכילות ואת הנטייה לקטר על הגיל ועל המצב. היא כותבת על בחירות שלא מתחשבות בקולות מבחוץ, על הלבד שאינו בדידות, על עצלות ודחיינות שהופכות מתנה, על הומור עצמי, יצירתיות וגם על הקִידמה - הטכנולוגיה והבינה המלאכותית כחלק בלתי נפרד מההווה בו היא חיה ומהעתיד שמפאת גילה כבר לא מאיים עליה.

זהו ספר למי שכבר הגיעו לגיל בו מותר לומר את הדברים כפי שהם וגם למי שעדיין לא, אבל מבקשים לדעת כיצד אפשר להזדקן בלי לוותר על חירות המחשבה, על הסקרנות הטבעית ועל הכבוד העצמי.

 לילית ברקת, שורדת שואה בת 87, אמנית, ציירת וסופרת, אם לבת וסבתא לשני נכדים.

"אשריי, זקנה אני" הוא ספרה הרביעי של לילית ברקת. קדמו לו הספרים: "לא על החסה לבד" (הוצאת כתר) על מיתוס הדיאטות, רומן בשם 'צדק פואטי' (ידיעות ספרים) וספר לנוער בשם "מעיל הטלאים של קטיה".

 

לילית ברקת: "אין לי מסרים, אני לא גורו. אני לא אומרת 'תעשו ככה ויהיה לכם טוב'. השתדלתי שהרשימות שכתבתי יהיו קצרות, תמציתיות ומכוונות. במקור כתבתי אותן מן הסתם לחבריי בני גילי, אבל יש בהן מסר ברור גם לבני גיל העמידה: אין סיבה לפחד מהזיקנה ומהשלכותיה אם מאמצים הרגלים נכונים עוד לפני שהיא דופקת על הדלת. סדר הרשימות נקבע ברובו באופן שרירותי. אני מספרת על עצמי, על החלטות שאני מקבלת, איך אני חיה. מי שימצא בזה משהו שמתאים לו מצוין ומי שלא גם זה בסדר. אני מקווה שתמצאו בכתוב משהו לעצמכם ואם תצליחו להתייחס אליו גם בקמצוץ של הומור כפי שנכתב - מה טוב".

 

הוצאת ספרי ניב/ עריכה: נועה סטרלינג/איור כריכה: גיא שוורץ/ עימוד עיצוב כריכה: לי מימון/ הפקה ועיצוב גרפי: ספרי ניב/ 95 עמודים 2026.