החיים נלגמים בכפית / יהודית סולומון

 

החיים נלגמים בכפית / יהודית סולומון

מתוך ספר שיריה החדש של יהודית סולומון:

שיר הנושא של הספר:

הַחַיִּים נִלְגָּמִים בְּכַפִּית,

פִּסּוֹת קְטַנּוֹת בְּכָל יוֹם.

הַשֶּׁפַע הַגָּדוֹל

אוּלַי נִסְתָּר בֵּינְתַיִים,

אַךְ זָכוּר עֲדַיִן.

אֲנִי מִשְׁתַּדֶּלֶת לִטְעֹם בְּכָל יוֹם

תַּמְצִית כָּלְשֶׁהִי, שֶׁתַּזְכִּיר אֶת הַחַיִּים,

הַהֵם, שֶׁהָיוּ.

לֶאֱחֹז בִּשְׂרִידֵיהֶם

שֶׁעֲדַיִן כָּאן.

לְהִיזָּכֵר בַּיֹּפִי,

בַּצְּלִילִים, בַּטְּעָמִים,

בְּרֵיחוֹת יָם

וּבְרַחֲשֵׁי גַּלִּים.

מסע בין תחנות הלב והזמן

בספר שיריה החדש, יהודית סולומון פורשת בפני הקוראים מפת נשמה עשירה, עדינה ונוגעת. מדובר באסופה פיוטית שמצליחה לחצות גבולות של זמן ומקום, ולגעת במקומות הכי חשופים בנפש – כאלה שכולנו חווים, אך לעיתים.

הנושאים שעליהם כותבת סולומון מגוונים – אך תמיד נוגעים. שיריה עוסקים בבית – לא רק כחלל פיזי אלא כמרחב רוחני, פנימי, מקום של חום ושל שורשים. היא חוזרת לילדות במבט חומל וצלול, מהדהדת זיכרונות של תמימות, כאב וצמיחה. הזקנה מופיעה לא כקצה, אלא כפרק נוסף במסע הקיום, כזה שיש בו עומק, חמלה ולעתים גם כפיוס.

תחושת הבדידות לצד גילוי של עוצמות פנימיות. סולומון מצליחה להאיר ברוך את הפחדים, להעניק להם שם, ובכך גם מזור.

הסגנון הלשוני שלה עדין ומדויק, כזה שאינו מתאמץ להרשים – אלא פשוט להיות. כל שיר הוא כאילו לחש חרישי, שיחה אינטימית עם הקורא. אין כאן פאתוס, אלא יופי שנובע מהפשטות ומהלב.

זהו ספר שנקרא בלב פתוח ולא פחות מכך, בלב דומע ולא לפעמים. יהודית סולומון מביאה קול שירי ייחודי, אישי אך אוניברסלי, כזה שנוגע בנימי הנפש ומשאיר חותם אישי.

שירתה של יהודית סולומון היא שירת החלום, שירת היופי ורחשי הגלים. זו שירה הנוגעת בתפר שבין מלים לשתיקה, לופתת את ליבו של העולם ונוגעת במלוא העדינות ביסוד הדממה; וככזאת היא פועלת בשדה הנכון ביותר באומנות: ברווח של ה־שלוש נקודות (וכפי שהיא מדייקת בכתיבתה: "רַבּוֹת מֵהֶן הַ'שָּׁלוֹשׁ נְקֻדּוֹת', / הַמּוֹתִירוֹת פֶּתַח לְ'סָפֵק' וּלְ'אוּלַי'..."). הספר הנפלא והמיוחד החיים נלגמים בכפית עוסק בנושאים מרתקים. היא כותבת על הבית הממשי, הרוחני, על ילדוּת, זִקנה וקורונה, וכן על הולדת ארץ ואובדן ארץ, ומעל הכול היא "מִשְׁתַּדֶּלֶת לִטְעֹם בְּכָל יוֹם / תַּמְצִית כָּלְשֶׁהִי, שֶׁתַּזְכִּיר אֶת הַחַיִּים". ואכן, זאת שירת החיים, הכתובה בלשון עזה, מתנגנת במקצב ובחרוז, בשפע חושניות, ובעיקר בכנות נוגעת ללב. קשה לדמיין קורא שייוותר אדיש לשיר "האם קיים עוד שריר חיוך". בשיר היפה "מערבולת מילים" כותבת יהודית: "בַּלַּיְלָה – / נוֹלָדִים שִׁירֵי חֲלוֹמוֹתַי, / כֹּה בְּהִירִים, / אֶל כָּל־כֻּלִּי בַּעֲבוֹתוֹת מְחֻבָּרִים, / גַּרְעִינֵי אֱמֶת / תָּמִיד שֶׁלִּי, מִמֶּנִּי, אֵלַי – לְעוֹלָמִים". במילים עמוקות אלו מצליחה יהודית לזקק את מלוא הטנא של שירתה: שירת הלילה, העבותות של ה"אני", שירת גרעיני האמת ושירת העולמים. כתב יקיר בן-משה.

הוצאה לאור: אשכולות פואטיקה/ עריכה: יקיר בן-משה/ עריכה לשון וניקוד: גילת עירון-בהר, "בשביל הלשון"/ 92 עמודים 2025.