עֻבַּר הַלֵּב שירים מאת: מיכל יָקוֹר

עֻבַּר הַלֵּב

שירים

מאת: מיכל יָקוֹר

ספר שיריה של מיכל יקור נוגע ללב, היו שירים שממש נתנו לי מעין אגרוף בבטן מעוצמתם. שיריה לעתים צובטים בלב ומכמירי לב אך בעיקר חדים ועכשוויים.

אַרְכֵאוֹלוֹגְיָה

שָׁנִים שֶׁל חִטּוּט

בַּעֲרֵמוֹת הַפְּסֹלֶת שֶׁלִּי,

בְּאַשְׁפְּתוֹת נִשְׁמָתִי,

וְלֹא הֶעֱלֵיתִי

וְלוּ חֶרֶס אֶחָד

קָרִיא.

"זְכוּת הַשִּׁיבָה / הִיא מוּלֶדֶת, / שָׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ", כותבת מיכל יָקוֹר באחד משיריה, ובשלוש שורות קצרות היא קובעת את הנימה העוברת כחוט השני לאורך כל הספר: נימה של הרהור, של געגוע, של נהייה, של כמיהה לא נוסטלגית אל הבלתי-מושג.

השיבה – לא כמושג פוליטי אלא כהגדרה מטפיזית ונפשית – היא שעומדת בלב שירתה של יָקוֹר, אך לא פחות מכך גם היפוכה של אותה שיבה: העזיבה, העקירה, הזרות. זרות עקרונית, שהיא בעת ובעונה אחת זרות גיאוגרפית – יָקוֹר כותבת את שירתה העברית במחוזות שאיש בהם אינו דובר את שפת אִמה – וזרות קיומית, שכלל אינה תלוית זמן ומקום." דודי מנור.

פחד מוות

העכביש השקוף

הקטנטן

ניסה לנוס על נפשו

על כל שמונה רגליו

אבל אתם הכיתם בו למוות

בצעקות מתלהמות

כי הוא לא כלב

או חתול,

הכיתם בו למוות,

שלושתכם

ואתם כבר מזמן לא ילדים,

שלושתכם.

שיריה נוגעים בעוולות שהחיים מספקים לגבי בעלי חיים ובני אדם בצורה שאינה משתמעת לשני פנים. כי כך רואה זאת מיכל ומנסה להגיד להתריע ואולי גם לשנות.

סטטיסטיקה

מדי יום ביומו,

בשבת, בחג,

בימי חול,

ארבעה וחצי בני אדם

מתוך תשעה מיליון

בסך הכל,

נוטלים

את נפשם בכפם

מעצמם,

בעצמם,

בכל יום בשנה,

בשבת, בחג,

בימי חול.

גם בשואה הנוראה נוגעת מחברת הספר בשיריה. שירים יפים מלאים בכאבי העולם, ביופיו בחדותו ומלאים בכל מה שהלב יכול להכיל לעתים.

קְצָווֹת

הַזְּמַן שֶׁעָבַר

לֹא הָפַךְ אֶת

הַכָּאן

לְמֻכָּר

אַךְ הָפַךְ אֶת הַבַּיִת

שֶׁשָּׁם

לְהָזוּי

לִפְעָמִים

לֹא נִתָּן

לְזִהוּי.

נוֹתַרְתִּי קְטוּמָה

בִּשְׁנֵי הַקְּצָווֹת.

מיכל יָקוֹר, כותבת ומציירת ילידת 1957, גדלה בירושלים ובקיבוץ נחשולים. בעשרים השנים האחרונות היא מחלקת את חייה בין תל-אביב לכפר קטן בשבדיה.

הכנסות המחברת ממכירת הספר יועברו לעמותה לעזרה לניצולי השואה.

הוצאת סער/ עורך: דורי מנור/ ציור עטיפה: מיכל יקור/ 154 עמודים 2020