סוסים רעבים מחייכים לשמש / משירי רעיה המאיר
סוסים
רעבים מחייכים לשמש / משירי רעיה המאיר
זהו ספרה
הרביעי של המשוררת רעיה המאיר, שהייתה תלמידתה של המשוררת לאה גולדברג.
את ספר
שיריה הנוגה והנפלא מקדישה המשוררת לילדיה איילת, דבוריק ועמית.
שיריה הנפלאים מלאים במטפורות והם מעצימים
ומעוררי השראה.
"רעיה
המאיר היא הוכחה שהכתיבה היא צורך קיומי והיא כותבת להנכיח את עצמה בעולם, היא נוטעת
אחיזה בישראליות ובשפה עברית כיוצרת עכשווי, כדי להיות חלק מכאן ועכשיו! דווקא
המתח הזה בין כאן לשם נותן לשירה שלה אופקים פלורליסטיים." שושנה ויג
ועוד
מוסיף בלפור חקק: "רעיה המאיר קשובה למציאות, לרחשים שלה וגם לתנודות של הזמן
בה עצמה. היא משוררת של חוויות קיומיות ורגשיות."
בין שיריה
בולטים העצב מהזמן הבורח, הקמטים, הכאבים הרוחשים בגוף הקמל לאיטו.
מול המראה
הזמן בוגד בי, איני מאמינה
שאני כבר בת שבעים ו...
כעת איני יכולה לעמוד על רגל אחת
היה לי זיכרון פנומנלי
והנה נעלמים לי שמות
היו לי עיניים פקוחות
וכעת קשה לראות מרחוק ומקרוב
הייתה לי שמיעה אבסולוטית
לכל צליל הייתה משמעות
היו לי פנים חלקות
עכשיו קמטוטים בזויות הפה
אינני מאמינה
למראה
הצוחקת בפני:
מה שהיה-היה!
המאיר
מציינת עובדות חיים שתעבור על כולנו מן הסתם, כי אי אפשר לברוח מהזמן הטס לו
ומשאיר בנו משקעים. אך נראה שבין השורות אין בה מרירות רק עובדות.
ספר שירה
בשל ומרגש מלא באמיתות חיים שמחות עצב ומה שביניהם.
הוצאה
פיוטית/ עריכה: ציפי הראל/ עיצוב כריכה: עמית המאיר/ 72 עמודים 2020.
תגובות
הוסף רשומת תגובה