כשנגמר אחר הצוהריים מאת אפרת בן-חיים
כשנגמר אחר הצוהריים מאת אפרת בן-חיים
ספר מרגש מאוד הנוגע בילדותה בקיבוץ
של המחברת. למרות היותו ספר צנום הוא מכיל בתוכו המון מידע מרגש ופיסות מחייה בתור
ילדה ואיך נבנה עולמה נדבך אחר נדבך.
"כשנגמר אחר הצוהריים" מאת אפרת בן חיים, הוא רומן מרגש ונוגע.
הספר נפתח בכמה מילים על הרגשתה של הכותבת כאימא לילד, ועל הראייה שלה אותו
ואת היחסים ביניהם. מכאן הספר 'נפתח' אל ילדותה שלה, שם מובן מדוע חשוב היה לה כל
כך לדבר על גידול בנה, ועל העובדה שהיא אימא: היא מספרת על השנים ההן, כשהייתה
קטנה, ילדה בקיבוץ ללא אבא, שבגיל תשע 'קיבלה' משפחה חדשה כאשר אימה התחתנה. היא
מספרת לאורך הספר גם על השנים לפני שנכנס אביה החורג לחייה, גם לאחר מכן, על תחושות
ומחשבות, על רגשות ותהיות, על אירועים שונים – בהם טראומטיים (כמו מותו של ילד
מהקיבוץ) ובהם משמחים (כמו החברויות שרקמה), והכול נכתב מנקודת מבט ילדית ובשפה
ילדית תמימה ויפה."
הספר ברובו אופטימי אך לעיתים מכסה אותו דוק של עצבות כמו שרק החיים יודעים
לרקום עבורנו בשמיכה של עננים.
"הקיבוץ
שלי הוא בית מלא אנשים, שבילים, דשאים, צמחייה עשירה ושמיים שמכסים אותו בלבד. כמו
כוכב לכת מכוסה בזכוכית". (מתוך הספר)
"כשנגמר אחר הצוהריים הוא פנינה
ספרותית. הספר, שבנוי קטעים-קטעים, מתאר ילדות בקיבוץ בשפתה של ילדה שרוקדת, שרה,
מציירת וממציאה. הקיבוץ הוא גן עדן אמיתי ומדומיין. גם הבית שאליו היא הולכת אחר
הצוהריים הוא גן עדן שבו אימא מחכה לה ורק לה. אך גן העדן נלקח ממנה. אחר הצוהריים
נגמר, ומעתה עליה ללמוד להסתיר את עצמה" - סלין אסייג
אפרת בן-חיים נולדה ב-1951, גדלה
בקיבוץ וחיה בבת-ים.
הוצאת ספרי ניב/ עריכה: מיכאל בן חיים, גילי תל אורן/ הפקה ועיצוב
גרפי: ספרי ניב/ 61 עמודים 2020.
תגובות
הוסף רשומת תגובה