"היום שרציתי לצעוק שמחה" מאת עדה רוזן גל
"היום שרציתי לצעוק שמחה" מאת עדה רוזן גל
ילד, אדם שחי ונולד ושנוצר בתוך אישה הוא משאת נפשם של רבים מאיתנו.
המשך טבעי ומורשת לדורות. מושא לשמחה ואהבה אינסופית הבאה עם תינוק חדש שמגיח
לעולם. ישנם כאלה שמסיבות רבות נמנע מהם להביא תינוק לעולם והם נדרשים לפעול
בדרכים שונות על מנת לממש את החלום והשאיפה הזאת. בספר זה שקיבצה עדה רוזן גל, גם
מניסיונה האישי היא מביאה את סיפורן של נשים המאמצות ילד ראשון ובכך מגשימות חלום
וחייהן הופכים להיות מלאים ויפים יותר. ספר מרגש מאין כמוהו המראה שאין סוף
לנחישות ולאהבה בחיינו.
"היום שרציתי לצעוק שמחה" מאת עדה רוזן גל, הוא ספר ראשון
מסוגו, מרגש ונוגע, שמציג חמישה-עשר מונולוגים של נשים שמאמצות ילד ראשון תינוק.
עדה מתארת את היופי, את האהבה ללא תנאי ואת המופלא שבתהליך האימוץ לצד ייסורים
ואכזבות. משהו מיסטי נמצא בסיפור האימוץ. המתבונן לעומקו, יתכן שיימצא ניגוד בין
האושר הגדול והסיפוק שבהרגשת השלמות של המשפחות לבין היעדר השיח הציבורי על הנושא.
לא מדברים, לא מעיזים לשאול וחוששים לפגוע.
הספר מראה איך ביום אחד כמו נס, מאין מוחלט הן הופכות לאימהות. החלום
לראות צעצוע על השטיח מתגשם. המשפט שחזר על עצמו בדברי הנשים בעת שאספו את התינוק
בפעם הראשונה בזרועותיהן: "אני אימא שלו, כמו שילדתי אותו".
'בספר תמצאו מארג של נשים ממגזרי החברה השונים. כל אחת והגוון המיוחד
שלה, כל אחת והסיפור שלה וכל אחת עם ההתמודדות והתשובות הייחודיות שהיא נותנת
לעצמה ולסובבים אותה.'
"הרופא קם וחיבק אותי – 'אצלכם האימוץ יכול להביא את ההיריון
הראשון' אמר" (מתוך הספר)
בכתיבת המונולוגים מצליחה רוזן גל להעביר את קולן של
הנשים בתהליך האימוץ. סיפורן עולה כקול צעקה מדפי הספר בו הן מבטאות את הסבל שכרוך
בעקרות ואת המסע שעברו עד להגשמת חלומן. הגיל
המבוגר של הנשים מאפשר להציג את סיפוריהן לאורך שנים רבות. מהרגע בו כל אחת הבינה
בדרכה שהיא לא מצליחה להיכנס להריון ועד נושא חתונות הילדים ופתיחת תיק האימוץ.
"אני היא זו שבחרתי בה ומה קיבלתי? האם כך רציתי? יש בהמשך
אכזבה. יש גם הרבה מאד אהבה". (מתוך הספר)
עדה רוזן גל נולדה בקיבוץ דליה, אימא לשני ילדים
מאומצים, מנהלת שיווק ציוד רפואי, יוצרת בזכוכית וחוטאת בכתיבה. כתיבתה מחוברת לאהבותיה ולעשייה שלה לאורך השנים.
"היום שרציתי לצעוק שמחה" הוא ספרה השלישי. בכתיבתה מכניסה עדה את האומנות ואת הצבעים מעולמה, כפי
שבא לידי ביטוי במגוון הנשים שהיא בוחרת לראיין ובעושר של מצבי ההתמודדות להם הן
נדרשות. הוא מתגלה ברוב עוצמתו כשהיא נוסעת ברחבי המדינה ופוגשת את הנשים כל אחת בביתה
וכל אחת בסביבת הטבע והריחות בהם בחרה לחיות.
ב-2015 הוציאה את ספרה הראשון "הרי אפרים-ניו יורק - סיפור
אהבה" שמבוסס על מכתבים שנשלחו במשך שנתיים בשנות השמונים, כשבעלה היום היה
השליח המרכזי של תנועת "השומר הצעיר" בניו-יורק, והיא ניהלה את המוסד
החינוכי "הרי אפרים". ספרה השני "פריחה מאוחרת – שבילים מדברים
לנו" נולד בעקבות אהבתה הגדולה לטיולים, לטבע, וליופי שמשתקף בעיני המתבונן
יחד עם סקרנותה לאנשים. הספר מציג את סיפורם של ארבעה זוגות חברים שיוצאים לשמונה
טיולים ברחבי הארץ - טיול לקסטל ולפריחת השקדיות, נחל דישון, נצרת והעלייה למירון.
הוא משלב בתוכו את סיפוריהם הייחודיים של המטיילים ששזורים בשמונת הטיולים, כמו
מציאת מגילות קומרן, סיפור העקורים, סיפור אות המופת, סיפור המהגרים, סיפורי קיבוץ
ייחודיים ואחרים.
עדה רוזן גל: "הפער בין הרצון
להחזיק ילד בזרועותייך לבין חוסר האונים לנוכח מטרה בלתי מושגת, מייצר קשת של
התמודדויות שכוללות מאמצים נפשיים ופיזיים באין-קץ טיפולים מתמשכים, בדידות רבה,
הרגשת בושה והבשלה איטית, עד לאותו רגע בו כל אחת מצליחה להזיז את ההר שחסם את
דרכה ולהמשיך קדימה, כשהיא מוותרת על דרך הטבע ובוחרת ללכת בדרך שונה עד לקבלת
הילד. כל סיפור אימוץ הוא עולם בפני עצמו. ראיתי חשיבות בהצגת הסיפורים כמקשה אחת
כי הסיפורים הרבים מצליחים להציג את מעשה האימוץ על גווניו השונים ואת הייחודיות
שמתגלה בתהליך בכל משפחה. צירופם יחד ממחיש זאת".
הוצאת ספרי
ניב/ עריכה: נורית ארזי/ עורכת משנה: עדי נחום/ עיצוב הכריכה: אלה רסקין/ הפקה:
ספרי ניב/ 152 עמודים 2021.
תגובות
הוסף רשומת תגובה