שיר נישא ברוח מאת כרמלה סוטיל

 

שיר נישא ברוח מאת כרמלה סוטיל

 


ספר שירים נפלא המציף נושאים שונים שיכולים להדהד בליבו של כל קורא. השירים לקוחים מהחיים וקרובים לליבה של המחברת הם נוגעים ומרגשים.

"שיר נישא ברוח" מאת כרמלה סוטיל, הוא ספר שירים מקסים ומרגש.  

בספר 164 שירים מסוגים שונים: שירי אהבה, שירי ארץ ישראל ושירים מחייה הפרטיים של המשוררת, שהיו בעלי עוצמה, מלאי אהבה, אבל, עצב, כעס ותסכול.

השירים עשויים לעורר תחושת הזדהות אצל כל אחד ואחת מאיתנו.

 

בּיֵן שׁבְיִליֵ חיַּיַ

אדֲָמָה מְאבֻּנֶתֶ.

לאֹ מָצָאתִי שָׁם אוֹתְך,ָ

אוּליַ בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת.

) מתוך “שביל מתפתל)

 

 

כרמלה סוטיל, תושבת לוד, חיה חיים פשוטים, עבדה כל חייה לשם פרנסתה והזניחה את הכתיבה, שמאז ומעולם הייתה אהבת חייה. לאחר שנאלצה לעזוב את עבודתה עקב מגיפת הקורונה, החליטה להשקיע את כל זמנה בכתיבת הספר ולהמשיך לעסוק בכתיבת שירה, שהיא בעבורה כמו אוויר לנשימה.

 

דרך השביל

 

עַל שְׁבִיל שֶׁפָּסַעְתִּי

לְצַד יָרֹק עַד,

מִמֶּנּוּ שָׁבְתִי

כָּל הַדֶּרֶךְ עַד אֵלַי.

הַדֶּרֶךְ תְּלוּלָה, מְעֻקֶּלֶת,

בָּאֹפֶק עַרְפִלֵּי מְדוּרוֹת.

רוּחוֹת לֹא נָשְׁבוּ,

חֶנֶק שֶׁל עָשָׁן בַּגְּרוֹנוֹת.

הדַּרֶֶךְ חזֲרָָה

אֲרֻכָּה וְלֹא מִסְתַּיֶּמֶת.

סְלָעִים מִצִּדֵּי הַמִּפְלָס,

אֵין מַעֲצוֹר, אֵין תּוֹחֶלֶת.

כּוֹכָב לֹא נִרְאֶה בַּחֶלֶד,

יָרֵחַ כָּבֶה.

אוֹר לֹא נִרְאֶה בַּמֶּרְחָק,

גַּם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא זָרְחָה.

עֵינַיִם בַּחֹשֶׁךְ בּוֹרְקוֹת,

דִּמְעָה לֹא זָלְגָה.

לֹא אָשׁוּב אֶל זֶה שֶׁהָיָה וְאֵינֶנּוּ,

הַשְּׁבִיל בּוֹ פָּסַעְתִּי דָּהָה.

 

השפלה שלי

 

אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ דָּבִיק,

סָפוּג בְּזֵעָה חַמָּה.

רֵיחַ גַּבְרִי נִגָּר

כְּמוֹ בַּשְּׁפֵלָה.

הַשְּׁפֵלָה שֶׁלִּי,

הַיָּם רָחַק מִמֵּךְ.

חֶבֶל בְּתוֹךְ אַרְצִי,

גַּם הַר נָסוֹג הַרְחֵק.

אֶרֶץ הֲבִילָה,

רוּחַ דְּרוֹמִית נָשְׁבָה.

יֹבֶשׁ לַחוּת קָרָה,

אַתְּ לְכוּדָה.

רוֹצָה אוֹתְךָ לָהוּט,

מֵחֶבֶל הַשְּׁפֵלָה.

שׂוֹחֶה בְּתוֹךְ לַחוּת

רַק בְּחֻלְצָה קַלָּה.

הַשְּׁפֵלָה שֶׁלִּי,

עֶשֶׂב בַּר עִקֵּשׁ.

אַתְּ הִשָּׁאֲרִי עִמִּי,

גַּם הוּא יָבוֹא לִקְרָאתִי.

תן לנו

 

תֵּן לָנוּ אֶרֶץ שׁוֹפַעַת צֶבַע,

כָּל הָעוֹנוֹת יִהְיוּ אָבִיב.

שָׁמַיִם כְּחֻלִּים כָּל הַשָּׁנָה,

וּמָתוֹק יִהְיֶה הַשְּׁזִיף.

תֵּן לָנוּ לִדְרֹךְ עַל שְׁבִילֵי הַכֻּרְכָּר

וּלְלַטֵּף קוֹצִים בַּמִּדְבָּר,

וַעֲלֵה הַסְּתָו הַנָּבוּל

בֵּין אֶצְבְּעוֹתֵינוּ יֵהָפֵךְ לְכוֹכָב.

אַהֲבָה אַחַת תֵּן לָנוּ לְתָמִיד,

שֶׁגַּם בַּחֹרֶף תִּהְיֶה צִבְעוֹנִית.

תֵּן לִי אוֹתוֹ שֶׁיֹּאהַב בִּסְעָרָה,

שֶׁלֹּא יִכְבֶּה עַד גִּיל תִּשְׁעִים.

אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, הַיָּם וְהַחוֹל,

תֵּן שֶׁנֹּאהַב אוֹתָהּ כְּמוֹ אֶתְמוֹל.

דֶּלֶת בֵּיתֵנוּ תִּפָּתַח לַמִּזְרָח,

וְלֹא יַעֲמֹד עָנִי עַל הַסַּף.

תֵּן לָנוּ אֶרֶץ שׁוֹפַעַת בְּחֹם,

וְאֶת יְלָדֶיהָ לֹא יוּכְלוּ לִסְפֹּר.

כָּל סִמְטָה, אֶבֶן וּפִנָּה

יִשָּׁאֲרוּ לָעַד עַל הַמַּפָּה.

 

להכיר אותך

 

לְהַכִּיר אוֹתָךְ שׁוֹנָה,

בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת.

מְגַלָּה אֶת הַיֹּפִי הַנִּשְׁכָּח,

פּוֹשֶׁטֶת אֶת הַשָּׁחֹר מֵעָלַיִךְ.

סִרְקִי אַרְצִי אֶת אַדְמָתֵךְ

בְּאֶצְבְּעוֹת יָדַיִךְ.

צְבָאֵךְ עַל מִשְׁמַרְתּוֹ יָשַׁב,

יַפְשִׁיל כִּנּוֹר מִכְּתֵפַיִךְ.

נַעֲרִי אֶת הַחוֹל הַמִּצְטַבֵּר

הַנּעֱֶרָם מֵעָליַךְִ,

הוֹלֵךְ וּמִתְקַשֶּׁה,

מְכֻסֶּה בְּדוֹק מֵעֵינַיִךְ.

הָסִירִי חִיּוּךְ מְזֻיָּף,

רְאִי, אֲנִי צוֹחֶקֶת.

הַבִּיטִי בָּאִפּוּר שֶׁנִּמְחַק,

נִשְׁטַף בְּדָם עַל מִרְצֶפֶת.

לִבְשִׁי אַרְצִי אֶת הַלָּבָן,

הוּא מִתְנוֹפֵף עַל תֹּרֶן,

שָׁזוּר בְּמֵשִׁי כְּחַלְחַל

מֵאָז שְׁנוֹת אַלְפַּיִם.

הוצאת ספרי ניב/ עריכה: גילי תל אורן/ הפקה: ספרי ניב/ 173 עמודים 2021.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הצוק הרגשי מאת שרית דן

הרפתקאותיו של קטינקא הציפור מאת רפי האפט

אהבת שרה מאת יואל דרוקר