אישה פשוטה מאת אדית קובנסקי
אישה פשוטה מאת אדית קובנסקי
"אישה פשוטה" מאת
אדית קובנסקי, בהוצאת הספרים אוריון, הוא ספר שירים מקסים ומרגש, ספר שנכתב מתוך נשמה של אישה שחייה עומדים
לפניה, אהבתה גדולה ואקט כתיבתה החפוז עדיין במיטבו, אולם הבדידות ניכרת היטב
בקולה. גם כשהיא שרה "בקול גדול", וגם כשהיא חורטת את שמה על דף דקיק,
היא חיה בהזיותיה ומתנתקת ביודעין מהמציאות. רצונה העז הוא לזכות "בחיזיון
גדול" ולצלול לרגעי קסמו של היום.
זהו גם מסע מרתק לנבכי נפשה של אדית. למרות שם
הספר, פשטותה של הדוברת מורכבת. היא משווה את עצמה לטרובדורית, שרה בגובה הצליל
ובחרוזים מתנגנים בכמיהה מיוחלת קולעת מילה במילה.
אדית
קובנסקי מתגוררת כיום במישיגן ארצות הברית, נשואה ואם לבן שמתגורר
בקליפורניה. היא סבתא לשני נכדים, שהגיעה לשירה בזכות רחל המשוררת ומאז
הכתיבה היא החבר הטוב ביותר שלה. משנת
1987 היא מלמדת לשון, ספרות ותרבות ישראל בWayne State University- בדטרויט-ארצות הברית.
"אישה
פשוטה" הוא ספרה ה- 35 של אדית קובנסקי. ב-1985 ראה אור ספרה הראשון
"מילים אחרות". שיריה התפרסמו בכתבי עת ספרותיים בארץ, בארצות
הברית ובקנדה
ותורגמו לאנגלית, לערבית, לרומנית, לצרפתית ולספרדית. הם זוכים למאמרי ביקורת של
מבקרים ידועי שם בספרות עברית בארצות הברית בכתבי עת נחשבים. בין ספריה, "החיים כבדיה" שמזמין את הקורא למסע אינטימי של דואליות בין זיכרון ופנטזיה, פחד ושמחה,
צער והילולה, דממה ושיר. מ-2014 החלה להקליט את שיריה. מבחר מתוכם יצא בדיסק שנמכר
באמזון, והקלטה של השירים מספרה "החיים כבדיה" עלתה כבר ביוטיוב.
קונכייה
אני חיה
בקונכית אהבתי
מתפתה
בתשוקה מתגנבת בי
בזמן
זורם כמו גשם חרישי
מול
גחליליות תעתועי
מתנשאים
בין כוכב לכוכב.
ואז אני
אשה צוחקת
משחקת
בחול מול כל הילדים
בונה
מגדלים כמעט עד השמים
מגיסת
זכרוני הדומם
צלול
רוחש בסבך כאבי
מתבולל
ברטט תשוקתי
מסתלסלת
מול רשת אהבתי הגדולה.
שיר
מדויק
שירי
מדויק
אותנטי
כמו מסלול הלילה
מתבולל
בכוח החולשה
מסתמנת
בכמיהה חדשה
מהדהדת
בין שרשרות מלותי
כמו
תשוקה מתבוללת על הדף
הומה
ברצף חלומי.
הזמן
זורם בי
כמו חלב
אהבתי
וחידת
דמעתי תועה כהנה וכהנה
מתנשאת
מול השמש.
ואני
שרה באמצע הרחוב
חגה
ברטט הרוח
מול פרח
אהבתי
מתקפלת
על טיוטת שירי המהורהר.
אניגמה
אני
מתבוללת בקסם הגדול
שרה
ביקיצה
מתפלשת
בין רסיסי הלילה
ולהב
אהבתי הבסיסית
כאילו
איש לא יודע על קיומה.
כמיהתי
חוזרת ומתחדשת
טהורה
בין ניצני הפרחים
מתעצמים
בשיר כזה
נסתר
באלגיה
ממציאה
שירי דומה לשמש.
ואז אני
בוראת יומי
מהלכת
ממקום למקום
שופע
כמו המים
וכמו אש
הלילה הבהיר
נמהל
בתשוקתי העתיקה
ובבדיה
מפתה אותי כמו אלוהים.
אני
אוספת מלותיי
אני
אוספת מלותי
משחקת
לפי כל כללי המוזיקה
שורפת
כוכבים נמהלים בשיר נוגע בי
לוחש
אהבתי בין חרוזי אשליותי
ורצף
דיבורי העתיק
מודד
תשוקתי הפרועה
קלועה
בין מחרוזות העונג הגדול.
ואני
משוטטת באגדה נוקשה
פועלת
מול אפיריון האלוהים
בשיח
מזכיר קודש
גונז
רסיסי שפתי
בתרמיל
יומי הבוהק
ובכמיהה
מרשרשת בי
מגששת
בין רצועות חלומותי
וקמטי
עצבותי הדוממת.
מגדת
עתידות
אני
מגדת עתידות
שוקדת
על מלותי
מהלכת
בגשם
מדקלמת
שירי בקצב הזמן
מתחבר
לחרישיות הרגע
מערבבת
מלה במלה
מלחשת
אשליותי מתחדשות ברגישות חדשה
כרוכה
במוזיקת הלילה.
ואני
סהרורית מתעקשת בכתיבה
שורפת
פחדי
אורזת
חלומותי
משוטטים
מול הפרח הכחול
פזור על
הארץ
מתמלא
אהבה
מקסימה
בניגון המזדמן
ובעירבובית
הפיתוי והצחוק
מבשרים
כאבי החרישי.
הוצאת
אוריון/ עריכה וניקוד: יאיר בן-חור/ עיצוב גרפי: לי מימון/ ציור העטיפה:
"גברת מאטיס מצנפת אדומה" (1907) 75 עמודים 2022.
תגובות
הוסף רשומת תגובה