מצור הלגיונות על גני האלוהים מאת צביקה שחם

 

מצור הלגיונות על גני האלוהים מאת צביקה שחם

כשקוראים ספר שירה עשיר כזה, לא ניתן להפריד מהמשורר שכתב אותו. שירים שנכתבו מתוך מלאכת מחשבת מלאים במטפורות יופי וייחודיות. כל שיר בנוי מהמון רבדים הנוגעים בדת, במצוקות האדם ובאיתני הטבע הגדולים. יש בכתיבתו של צביקה שחם נימה מכשפת שאינה תלויה בדבר. יש בשירים משאלה שהמוות לא יהיה נוכח בחיינו יותר והם יהיו מלאי פלאות. שירים שניתן לקרוא שוב ושוב ולמצוא בהם בכל פעם משמעות אחרת ונסתרת.

"מצור הלגיונות על גני האלוהים" מאת צביקה שחם בהוצאת ספרי ניב הוא ספר שירים מקסים ומרגש.

שירתו של צביקה שחם היא שירה המבקשת מעוף, מייחלת להגיע אל "אינסוף שמיים", אל מרחב ה"ללא גבול". בלשון עשירה, בוטחת, רבודת מצלולים ומטפורות יוצא המשורר למסעות נהדרים, חכמים ורגישים מאוד שבהם הוא מבקיע מעוף אל נוף העמק ("בֵּין מִרְוְחֵי הַבֶּקַע נִגְלֶה הָעֵמֶק, מֵגִיחַ מִתַּחְתִּית הַיָּמִים"), תר אחר אמונה, מעמיד "מצור לגיונות על גני האלוהים", ובו בזמן משווע "לִישׁוּעַת הָאֵל שֶׁנָּמוֹג בִּסְעָרָה הַשָּׁמַיְמָה". זאת שירה אישית ואוניברסלית בו זמנית – "הַיְּצִירָה וְהַחַיִּים הֵם שְׁנֵי צִדָּיו שֶׁל אוֹתוֹ מַטְבֵּעַ" כותב שחם – שבכל שיר ושיר מקופלת אמת. "הַשִּׁיר אָמוּר לַחְשֹף וּלְקַלֵּף שְׁכָבוֹת" מלמד אותנו שחם, ומצליח לחולל בכל אחד מקוראיו תנועה קטנה של מבט ורגש.

 

אורלוגין

בְּעִיר זָרָה הַבֹּקֶר בָּא, חִוֵּר הָאוֹרְלוֹגִין,

עַל זְרוֹעוֹת אִמִּי אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל הַמּוּאַזִּין.

מִתּוֹךְ הָרֶחֶם שֶׁבַּשּׁוּק מֵגִיחַ כְּבוֹאֵשׁ,

אַךְ בְּתֵבַת הַתְּהוּדָה הַפֶּלֶא יִתְרַחֵשׁ:

רַק נוֹלַד, וְהַקּוֹלוֹת כְּמוֹ דְּכִי הַגַּלִּים,

עוֹלִים בְּנַהַם זַךְ, אֲנִי נִדְרָךְ עֱנוּת וּרְנָנִים.

מְיַבֵּב תִּינוֹק בִּצְלִיל כָּעוּס, הַקָּט פּוֹעֶה בִּבְכִי,

טִפּוֹת חָלָב מָתוֹק שֶׁל אֵם לֹא בָּאוּ עוֹד אֶל פִּי.

כְּמַחְסוֹר הַמִּצְרָכִים כָּךְ רוּחַ הַבְּשׂוֹרָה,

אִמִּי בְּקוֹל סוֹפְּרָן עָשִׁיר פּוֹצַחַת בְּשִׁירָה,

אוֹבֶרְטוּרָה לִפְתִיחָה, פּוּשְׁקִין, לֶרְמוֹנְטוֹב,

"שֵׁחֵרָזָאדָה" בִּכְלֵי מֵיתָר שֶׁל רִימְסְקִי קוֹרְסָקוֹב.

קוֹלוֹת רָגְעוּ, הַשּׁוּק נָדַם, רֹאשִׁי עַל הַסְּחָבָה,

שִׁיר עֶרֶשׂ, סֵרֵנָדָה, מוּזִיקַת לַיְלָה זְעִירָה.

אָבִי בְּחֹם לִבּוֹ יַטֶּה, בְּקֶשֶׁב יַאֲזִין,

יִשָּׂא בְּרָכָה לְאֵל עֶלְיוֹן בְּתֹם צַלַּחַת הַחַמִּין.

כְּשַׁ"ץ יַדְלִיק נֵרוֹת שַׁבָּת וּ"לְכָה דּוֹדִי" יָרִין.

"לְכוּ נְרַנְּנָה לַאֲדֹנָי נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ,

נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ,

אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה."

בְּעִיר זָרָה הַמּוּאַזִּין סִלְסֵל אֶת הַתְּפִלָּה,

עוֹלָל בּוֹלֵל מַקְשִׁיב, יוֹנֵק בַּהַבְדָּלָה.

קוֹלוֹת הַשּׁוּק בַּצַּפְרִירִים,

חִיּוּךְ עַל פָּנָיו רָגַע.

 

בחצר המוות

חֲצַר הַמָּוֶת נֶחְרְשָׁה

תְּלָמִים־תְּלָמִים, גַּם שְׁתִי וָעֵרֶב.

יִתְדוֹת הַבַּרְזֶל חָרְצוּ בְּרַעַם

מַחְרִישׁ אָזְנַיִם אֶת הָאֲדָמָה

עַד הֱיוֹתָהּ תְּחוּחָה כְּטִיט הַיָּוֵן,

וְהִיא נֵאוֹתָה לִקְלֹט אֶל קִרְבָּהּ

אֲבָרִים שֶׁנִּקְטְעוּ בְּלוּלִים

בְּגוּשֵׁי עָפָר לוֹהֵט וְלַח מִדָּם.

זַעַם הַפְּגָזִים הַשּׁוֹרְקִים בִּמְעוּפָם

נִשְׁמַע כְּהִמְהוּם נַהֲמוֹת עוּגָב

בִּכְנֵסִיַּת הָאֵל שֶׁחָרְבָה.

הַמַּלְאָךְ הַמְּנַצֵּחַ עַל הָרֶקְוִיאֶם

הִמְרִיא עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה

אֶל מַעֲלוֹת הַדְּמָמָה הַשְּׁמֵימִית

וְנָטַשׁ אֶת הָאֲדָמָה הַנִּזְרַעַת

בְּפִגְרֵי אָדָם וְאֵימָה

וּמְשַׁוַּעַת לִישׁוּעַת הָאֵל שֶׁנָּמוֹג

בִּסְעָרָה הַשָּׁמַיְמָה.

 

רגע מופלא

בְּבוֹא יוֹמִי אֶפְרשׁ מִן הָעוֹלָם.

זֶה יִהְיֶה רֶגַע מֻפְלָא.

דִּמְיוֹנִי לָשׁ אֶת פִּסּוֹת הָאֵגוֹ

הַבּוֹנוֹת אֶת יֵשׁוּתִי,

נֶאֱבָק עַל שִׁמּוּר הַהַכָּרָה

הַמּוּדַעַת לַבָּאוֹת.

תּוֹדַעְתִּי מְשַׁחְזֶרֶת פִּיק נוֹרָא הוֹד

שֶׁטֶּרֶם הָיָה בַּיְּקוּם.

תָּאֵי הַדִּי־אֵן־אֵי שֶׁלִּי עוֹד מְחֻבָּרִים בְּשִׁרְשׁוּר

קָלוּשׁ, מִתְקוֹמְמִים נֶגֶד הַמְּזִמָּה הַנּוֹרָאָה

לְהַשְׁבִּית אֶת הֲוָיָתִי הַפִיזִית.

הַמֶּרְחָב סְבִיבִי מִסְתַּחְרֵר בִּמְהִירוּת נוֹרָאָה,

אֵנֶרְגִּיָּה שֶׁל קַרְנֵי אוֹר קוֹסְמִיּוֹת

מְמֻקֶּדֶת בְּלִבַּת הַכּוּר

הַמְּחוֹלֵל בִּי קְרָב עָקוּשׁ בֵּין הַכָּרָתִי לְבֵין הַיְּקוּם

שֶׁבְּתוֹכוֹ אֶבָּלַע,

נְגִיסוֹת כְּסִיפָה נִנְגָּסוֹת בִּבְשָׂרִי מִסַּקְרָנוּת.

אֲנִי מֵת לָדַעַת, לָחוּשׁ אֶת הָרֶגַע הַנָּדִיר

שֶׁבּוֹ יַפְסִיק גּוּפִי לִצְרֹךְ חַמְצָן

וְיִוָּתֵר בְּתוֹךְ מַהוּת מֻפְשֶׁטֶת

שֶׁל רוּחַ נְטוּלַת רָצוֹן הַנִּסְפֶּגֶת בַּאֲלֻמָּה.

אֵיזֶה רֶגַע מֻפְלָא זֶה יִהְיֶה.

 

ציפור הפסגות

הַזְּמַן מִתְנַגֵּן, לַלַּחַן הִסְכַּנְתִּי,

הָאֶתְמוֹל נִשְׁטַף אֶל אֹפֶק שָׁכֵן,

קִלּוּחַ הוֹמֶה, לִצְלִילוֹ הֶאֱזַנְתִּי,

גּוֹזַל הַנְּשָׁרִים עַל מָצוֹק מְתַמְרֵן.

פִּרְחֵי הַשָּׂדֶה קָמְלוּ וְנָשַׁמּוּ,

יָפְיָם הַנִּכְמָשׁ לְאֶגְלֵי טַל כָּמַהּ,

צִבְעֵי כְּסוּת הַגְּבָעוֹת דָּהוּ וְרָדָמוּ,

בִּשְּׂרוּ לָאָבִיב כִּי עוֹנָה הִסְתַּיְּמָה.

בִּזְמוֹרַת הַגֶּפֶן יָבְשָׁה קְנוֹקֶנֶת,

הִצְהִיבוּ פִּרְחֵי הַסַּיְפָן הַסָּגֹל,

עָנָן מִתְעַלֵּס נִקְשָׁר אֶל עֲנֶנֶת

וְאֶגְלֵי הַזְּכוּת הָיוּ לְנַחְשׁוֹל.

תְּשׁוּקָה אֶל לֵב נֶחְבָּשׁ סוֹנֶקֶת,

צוּקֵי הַמָּעֹז עָטְרוּ גָּוֶן אָדֹם,

צִפּוֹר הַפְּסָגוֹת דּוֹאָה וְנוֹסֶקֶת,

עַל כַּנְפֵי הַמָּחָר הִמְרִיאָה לָרוֹם.

הַזְּמַן מִתְנַגֵּן, לַלַּחַן הִסְכַּנְתִּי,

פִּרְחֵי הַשָּׂדֶה נִפְרְשׂוּ כְּמַרְבָד,

קִלּוּחַ הוֹמֶה שֶׁל עַיִן הִלְחַנְתִּי,

צִפּוֹר הַפְּסָגוֹת נוֹסֶקֶת אֶל עַד.

 

אני ציפור

בְּיַלְדוּתִי הָיִיתִי נִפְעָם

מִצִּפּוֹר דּוֹאָה בְּאֵינְסוֹף שָׁמַיִם,

אֶבְרוֹתֶיהָ פְּרוּשׂוֹת עַל מֶרְחֲבֵי אֲפָרִים,

צוֹפָה אֶל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְסוֹרֶקֶת אֶת הָאֹפֶק.

 

הַדְּמָמָה מַכָּה בְּפָנַי, וְהַשֶּׁקֶט מַשְׁרֶה רֹגַע מְהַפְּנֵט.

תְּחוּשַׁת עַל-אֱנוֹשׁ נִמְסֶכֶת בְּכָל אֵיבָרַי.

הָרוּחַ עוֹבֶרֶת עָלַי, מְלַטֶּפֶת כָּל נִים,

אֶת נוֹצוֹת הַכְּנָפַיִם, אֶת הַפְּלוּמָה הָרַכָּה.

אֲנִי חָשׁ קַלִּיל, מְשַׁיֵּט וְשׁוֹלֵט,

כָּל כִּוּוּנֵי הָרוּחוֹת בַּמֶּרְחָב,

מִתְרוֹנֵן מֵאשֶׁר נִכְסָף,

אָפוּף חַבְלֵי כִּשּׁוּף

שֶׁל מָעוֹף חָפְשִׁי

לְלֹא גְּבוּל, לְלֹא

גְּבוּל, לְלֹא

גְּבוּל...

 הוצאת ספרי ניב/ עריכה: גלית גולדרייך/ עיצוב כריכה ועימוד: ליאור נעים, סטודיו נעים/ הפקה ועיצוב גרפי: ספרי ניב/ 218 עמודים 2022.