"שבעים, שמונים, תשעים" מאת נתן כספי
"שבעים,
שמונים, תשעים" מאת נתן כספי
ספר מיוחד הכרוך כאלבום מהודר באריזה
קשיחה. הוא מלא וספוג ברוח הזמן. האנשים המאכלסים אותו ראו דבר או שניים בחייהם
והם מתארים כל אחד מהמקום הייחודי שלהם את הסיפור האישי שלהם. כל זה ועוד לצד
תצלומים נהדרים, ממש הרגשתי שנכנסתי למעין מנהרת זמן מפותלת ומרתקת. ספר שאפשר וניתן
לקרוא בנשימה עצורה ולהבין שגם מקומנו שמור בו. הגיבורים שבספר מוכיחים שבכל גיל
ניתן ליצור וליהנות, להיות פעילים ולא להיכנע לכמוסת הזמן שבזמנה מכריעה ותכריע כל
אחד מאתנו.
"שבעים,
שמונים, תשעים" מאת נתן כספי בהוצאת "ספרי ניב" הוא
ספר מרהיב בפורמט של אלבום ויש בו לצד צילומים מרהיבים גם את תמצית סיפור חייהם של
יותר משלושים גברים ונשים בני שבעים עד תשעים פלוס מכל קבוצות האוכלוסייה בישראל
ומכל רחבי הארץ. לכולם חיים פעילים ויצירתיים גם בגיל המבוגר. לכולם יש עיסוקים
משמעותיים שממלאים חלק ניכר משעות הפנאי שלהם. עיסוקים אלה מאפשרים לאנשים אלה
להעביר את זמנם הפנוי בדרך מרתקת והופכים את חייהם לחיים בעלי משמעות בגילם המתקדם.
סיפורים אלה לצד הצילומים המרהיבים של גיבורי הספר עשויים לעודד אנשים רבים
לפעילות ולמעורבות.
בספר שני סוגים של אנשים: כאלה שהמשיכו בעיסוקם הקודם כמו קרול הספלד בן
ה-93, מנהל עבודה באתרי בנייה רחבי היקף שממשיך בעיסוקו זה עד היום, מרים זוהר,
שחקנית עסוקה מאוד גם בגיל 91 ופרופ' צבי בנטואיץ', הרופא המבוגר ביותר בארץ
שעדיין מטפל בחולים.
דמות יוצאת דופן בספר הוא ד"ר אסעד עראידה מכפר מע'אר שקיבל בשנת
2019 את "אות הנשיא למתנדב" בעקבות פעילותו החינוכית הענפה ורבת השנים.
אישה נוספת מעניינת בספר היא לינה צ'פלין (87), הבמאית הוותיקה ביותר
בארץ. היא ביימה 50 סרטי עלילה ודוקומנטריה והיא לא מפסיקה ליצור.
הסוג השני הם אלה שכשהגיעו לגיל
הפרישה שינו לחלוטין את מסלול חייהם:
נתן כספי (79) עבד ברשות
השידור במשך 30 שנה כמפיק וכבמאי. בשנת 1979 היה אחד הכתבים בצוות שחידש את
התוכנית המיתולוגית "כלבוטק" עם העורך רפי גינת. הוא יצר והפיק תוכניות
דוקומנטריות חדשניות כמו "מפגשים" עם דן מרגלית ו"סיפורו של
יום" שהנחה עודד קוטלר. בשנת 2000 התמנה למנהל המחלקה הדוקומנטרית בערוץ 1 -
המחלקה הגדולה ביותר בחטיבת התוכניות של הערוץ. בגיל 59 פרש מרשות השידור שבינתיים
נסגרה. עם פרישתו החל לעבוד בחברת הפקה
גדולה בקנדה. לאחר מכן היה מעורב בהפקות שונות בארץ. בין השאר, יזם והפיק את הסרט "פעם
הייתי", שביים אבי נשר על פי ספרו של אמיר גוטפרוינד ז"ל "בשבילה
גיבורים עפים". השחקנים הראשיים אדיר מילר ומיה דגן זכו בפרס אופיר על משחקם
בסרט. במשך כ-15 שנה לימד טלוויזיה בבתי הספר לתקשורת של המכללה למינהל
והאוניברסיטה הפתוחה, וכן בבית הספר "כותרת" שהצמיח בוגרים שתפסו
תפקידים בכירים בטלוויזיה.
נתן צילם את הפורטרטים האמנותיים של גיבורי הספר ואת הריאיונות
והכתיבה ביצעו חבריו העיתונאים אתי ואוריאל ישיב - גמלאים פעילים בעצמם. את העיצוב
לספר עיצב המעצב הגרפי המוכשר שמוליק כהן (נטו) ממושב שורש.
נתן כספי מספר: "זה כמה שנים
שאני מנהל יחסים מורכבים עם הגיל שלי. אני כבר בן יותר מ-79.
79! אני? מעולם לא האמנתי שאגיע לגיל כזה. אימי נפטרה בגיל יותר צעיר, אבי
נפטר בגיל מעט יותר מבוגר. שניהם נראו לי אז אנשים מבוגרים מאד, קשישים, ואני
מרגיש (כמעט) צעיר. במשך כל חיי המקצועיים עסקתי בקולנוע ובטלוויזיה. הפקתי סרטים
דוקומנטריים וסרטי עלילה וגם ביימתי חלק מהם. עשיתי זאת במשך יותר מ-40 שנה. יצאתי
עם צלמים לשטח, הייתי איתם באולפנים שונים, אבל מעולם לא צילמתי בעצמי. לפני כ-10
שנים החלפתי מקום עם עצמי: קניתי מצלמה והתחלתי לצלם. עם הזמן למדתי ושכללתי את
הבנת הצילום שלי. אני מצלם בלי הפסק. הצגתי כבר את צילומיי בתערוכות שונות, חלקן
תערוכות יחיד, חלקן תערוכות קבוצתיות. אני משתתף בפורומים שונים של צילום. הצילום
והיצירה ממלאים את חיי בתוכן".
"כדי להבין יותר טוב את משמעות
הגיל שלי, החלטתי לפני כמה שנים לצלם אנשים שהם בני יותר מ-70 שנה. חלקם עברו את
ה-80, ויש ביניהם גם בני 90 ומעלה. אני
רוצה לצלם אותם, אבל אני לא יכול לצלם בלי להכיר יותר טוב את מי שאציב לפניו תאורה
ומצלמה".
"אני מדבר עם כל אחת ואחד מהם,
לומד עליהם יותר. יש בהם נשואים, אלמנים, אפילו ערירים. אני יוצר איתם אווירה
אינטימית לפני שאני מביא את המצלמה. את חלקם אני מכיר, עם חלקם אני יוצר קשרי ידידות
חדשים. הם מספרים לי על מחלות, על בני זוג דמנטיים, על בדידות, אבל גם על נכדים,
טיולים בחו"ל, מסעדות טובות ובתי קפה. מבעד לעדשה הם לא נראים לי זקנים,
קשישים, ישישים. כולם בעלי מרץ ויוזמה. אבל כשאני מסתכל על הצילומים במסך המחשב,
אכן כן: רואים את הקמטים, רואים את כתמי הגיל. האם לטשטש אותם בפוטושופ? לא, זוהי
המציאות, והיא נכונה גם לגביי. אני לא יכול לשנות אותה. כמו שאמרה השחקנית
האיטלקיה הגדולה אנה מניאני: 'אנא, אל תיישרו את הקמטים שלי, לקח לי כל כך הרבה
זמן להרוויח אותם'".
"מהר מאד למדתי מהו המשותף לכל אלה
שאני מצלם: לכולם יש עיסוקים משמעותיים שממלאים חלק ניכר
משעות הפנאי שלהם. עיסוקים אלה מאפשרים לאנשים אלה להעביר את זמנם הפנוי בדרך
מרתקת והופכים את חייהם בגילם המתקדם לחיים בעלי משמעות".
"אני מכיר גם אחרים, אלה שאחרי
גיל הפנסיה לא עשו עם עצמם מאומה. חלקם שקעו לתוך עצמם, מי לאט יותר ומי במהירות
רבה. אנשים אלה הידרדרו הן מבחינה גופנית והן מבחינה נפשית".
עיון במחקרים השונים שנעשו בארץ
ובעולם שעסקו בנושא הזיקנה, מוכיחים שזוהי אכן תופעה מוכרת. המחקרים בשנים
האחרונות מדגישים את הזיקנה הפעילה והיצירתית כאבן יסוד לזיקנה מוצלחת, יצירתית
ובריאה".
הוצאת ספרי ניב/ עריכה וצילום: נתן
כספי/ תצלום עמוד 4, צילום: אלי מתתיהו/ ראיונות: אתי (אסתר) ואוריאל ישיב/ עריכה
ספרותית: הלנה מגר-טלמור/ עיצוב גרפי ועימוד: שמוליק נטו (כהן)/ 149 עמודים 2022.
תגובות
הוסף רשומת תגובה