דבש / יובל ששון
דבש / יובל ששון
נובלה כובשת
ומרתקת 'דבש' קראתי אותה בשבת אחת ולא רציתי שתגמר. לגיבורת הספר אין אזכור של שמה,
כי אולי כל אחת מאתנו יכולה למצוא בה את עצמה. בתחנות חייה, במשפחתה, בבית הספר
ובזוגיות שלה. אין פה מקרים מצמררים לכאורה, הכול בסדר כלפי חוץ, אך הגיבורה כבת
בכורה בבית מתמודדת עם הורים שבעצמם נקלעים לקשיים, עם אחות די סוררת שלא שמה על
אף אחד ואח אחד עם המון התקפי זעם וקשיים. בבית הספר אחרי מעבר המשפחה לעיר אחרת,
היא חווה בדרכם השקטה והאכזרית של הילדים בניתוק, בחרם כלפיה ומלכת כיתה אחת שחצנית
וגאוותנית שמצווה על כולם למצוא לגיבורה בן זוג להתנשק אתו בחדר כדי שתוכל להצטרף
לקבוצה הסגורה והנחשבת של הכיתה וכל זה בגיל עשר. הספר אינו נע באופן כרונולוגי יש
קפיצות בזמן אך גם הן מסודרות ואינו גורמות לבלבול. לעתים הגיבורה היא ילדה, ומיד
היא באוניברסיטה עם חבר שגם הוא חתך מול פניה והחליף אותה בגבר וזאת אחרי שש שנות
חברות. חברה אחת טובה יש לה שגם היא מתפוגגת עם הזמן ועוברת לארץ אחרת. ההתמודדות
שלה מעוררת התפעלות בתא המשפחתי, בבית הספר, בזוגיות ואפילו בניסיון שלה להרות
בגיל מאוחר. המציאות שלה שטופחת על פניה בכל פעם גורמת לה לקום שוב ושוב כעוף החול
כי כך נכפה עליה ועם זה חיים.
לכאורה
חיים טובים אך בפנים עמוק יש המון החמצות לא תמיד באשמתה.
"אם הסוף
ידוע מראש אז למה צריך להתאמץ? ואם מתאמצים זה מצליח? ואם זה מצליח אנחנו מאושרים?
ואם אנחנו מאושרים זה מחזיק? גיבורת הספר משתדלת, לפעמים זה מצליח יותר, לפעמים
פחות, נקודות האור שהיא מוצאת לעצמה עשויות להיראות שוליות וחסרות משמעות למישהו
אחר. היא משחקת בקלפים שהחיים חילקו לה
כמיטב יכולתה."
"בגיל שלושים ואחת
התחילה לחשוד שמשהו לא עובד לה כמו שהיא רוצה. החיים שלה לא נמצאים במקום שאליו
התכוונה להגיע. זה עשה לה עצוב, אבל היא לא נשברה. כמו שלא נשברה כשעברו דירה, כמו
שלא תישבר כשבעלה ימות, וכמו שלא יהיה אפשר לראות עליה לעולם, את הקושי. היא תמיד
חזקה, תמיד מסתדרת, תמיד ממשיכה קדימה."
"דבש",
כי הכול דבש, מתאר פרקים מתוך חייה של
הגיבורה בסדר לא כרונולוגי, כאשר האירועים והשנים מתערבבים זה בזה. ״החיים זה מה
שקורה בזמן שאתה עסוק בלתכנן תכניות אחרות״
כתב ג'ון לנון. אה, כן, וקרנפים. הקרנפים מקבלים במה והאנשה ומבליחים לפעמים
בין פרקי הספר.
דבש, כי
הכל דבש - זאת רק הדרך בה אנחנו מתייחסים למה שקורה.
יובל ששון, יליד 1965, מורה לתיאטרון, חי בתל אביב. ספריו הקודמים: "לפעמים למות זה לא מספיק" (שירים), "תודה שבאתם, רומי" (רומן), "אני אבא ופויו, הולכים לבקר את
הדוד מוניו" – יחד עם ליאור
צ'רניץ (ספר ילדים), "רצתי ודורה"
(רומן).
לאתר המחבר: https://www.yuvalsasson.co.il
הוצאת מור ב. די
פירסומים/ תובנות: עידו פנקס/ עריכה לשונית: מיכל בסן/ צילום העטיפה: משה ששון/
עיבוד תצלום ועיצוב: יובל ששון/ עיצוב ועימוד: יובל ששון/ 155 עמודים 2022.
תגובות
הוסף רשומת תגובה