מלקוס מאת: שלומי יונה

 

מלקוס

מאת: שלומי יונה



וואו איזה ספר מצד אחד נוגע ברפש של החיים, אך יחד עם זאת מציאותי ופיוטי. בשפה בוטה ויצרית שאינה מתייפייפת מתבטא סופר ומתכתב עם המציאות האכזרית שמתלפפת עם החיים ביחד עם העליבות וחוסר הנחמה.
לגיבורים אין שמות אולי כי זה מרמז שזה יכול להיות כל אחד מאיתנו...
משפחה שמסתירה סודות, האמא בסיפור כסטריאוטיפ חלושה מפוחדת ונבגדת, מנקה בתים וקוראת לאחרות בקפה. רק את עתידה אינה מצליחה לקרוא. הבן הקטן נאמן לה תמים וחלוש ואילו הבן הגדול אלים כבעלה.

סיפור שהוא כולו כסחרחרה רגשית המנווטת את דרכה ישר אל תוך הנפש והרגש.

יום אחד האמא חיכתה לבן הקטן שלה מחוץ לבית הספר ולקחה אותו לאכול פלאפל. אחרי שניגבה לו את הטחינה מהפנים היא ביקשה ממנו לעזור לה לגלות לאן אבא שלו הולך בערבים. היא נתנה לו שטר של חמישים והבטיחה עוד חמישים אם הוא יצליח. כשאמרה את זה היא החזיקה בפנים שלו והוסיפה שהוא חייב, אחרת יקרה משהו רע.

הכסף והפלאפל לא העלימו את הפחד של הקטן והוא ביקש מאחיו שיבוא איתו. אבל הוא רק השיב בחיוך שמבלי לעקוב הוא כבר יודע לאן הדפוק הזה הולך.

"לאן?" שאל הקטן.

"עדיף שתשחק בגולות," ענה לו הגדול בזלזול.

שנות השמונים. בשכונה המנומנמת בעיר הדרומית שעל סיפו של המדבר, משחקים הילדים. הם מתגנבים לקולנוע ולמשחקי הכדורגל, הם עוקבים אחרי שכנות משוגעות ומשליכים אבנים על חלונות. אבל אין תמימות בילדות הישראלית הזאת שמשרטט שלומי יונה, ואין נחמה. הילדים במלקוס סובלים מהזנחה; הם חוטפים מכות רצח ולומדים על החיים מוקדם מדי והרבה מדי ובעיקר – אין מי ששומר עליהם.

בשפה ייחודית, ביצריות ובזעם שלומי יונה משרטט במלקוס, ספר הביכורים שלו, קווים לדמותה של ישראל אחרת ומציב בפני הקורא מראה שקשה להסיט ממנה את המבט.

בקובץ 11 סיפורים והוא שזור ביסודות ביוגרפיים.

סיפור "הצינור" התפרסם בכתב העת "מאזניים"

שלומי יונה הוא איש תיאטרון, שחקן, ליצן רפואי ומחזאי. עוסק בליצנות רפואית גם מול מפונים וחיילים שחוזרים משדה הקרב. בימים אלה הוא סטודנט בחוג לטיפול באמנות באוני' חיפה במטרה לעבוד עם אוכלוסייה במצוקה, מכורים ופוסט טראומתיים.

גדל בבאר שבע. מתגורר כיום בתל אביב.

 

ספר חדש בשתיים הוצאה לאור

רואה אור בסיוע הקרן ע"ש ד"ר יוסף קמפוס

ובתמיכת קרן רבינוביץ'

 

שתים בית הוצאה לאור/ עורכת הספר: אורנה לנדאו/ עריכה לשונית: כנרת הלוי/ עיצוב העטיפה: אפרת לוי/ 151 עמודים 2023.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הצוק הרגשי מאת שרית דן

אהבת שרה מאת יואל דרוקר

דרך ארץ בדרך לאינסוף מאת גבריאל פולונסקי