כשעצמתי עיניים מאת ליהיא שוברט

 

כשעצמתי עיניים מאת ליהיא שוברט

כשהסיוט מתפרץ אל תוך השגרה:

  רומן אישי עוצמתי ומטלטל המבוסס על סיפור חייה של הסופרת, ליהיא שוברט. זהו סיפור על נערה צעירה שחוותה שבר עצום  כזה שהשתיקה לגביו כואבת כמעט כמו הפגיעה עצמה – ובחרה לא לשתוק.

ליהיא, גיבורת הסיפור, עוזבת את בית הספר לאומנויות בגבעתיים מקום שבו הרגישה שייכת, פורחת ויוצרת ונאלצת להשתלב בתיכון רגיל, מנוכר וקשה. בעוד היא מנסה להתאקלם בסביבה חברתית זרה, היא יוצאת לטיול של תנועת הצופים, שבמהלכו חייה משתנים מן הקצה אל הקצה. בלילה אחד, בתוך אוהל, ברגע בו הכול היה אמור להיות תמים, חוויה טראומטית קורעת את עולמה: נער חודר לאוהל ומחלל את גופה  את נפשה.

מכאן, העלילה מתפתלת בין זיכרון לכאב, בין שתיקה צורמת לניסיון להתעורר מתוכה. ליהיא מתמודדת עם השלכות האירוע  חברתית, רגשית ונפשית  בתוך עולם שלא תמיד מבין, ולעיתים אפילו מתכחש. הסיפור מגולל ברגישות ובכנות את הדרך הארוכה והכואבת של נפגעת תקיפה מינית, אך גם את התעוזה לקום, להביט בפצע  ולכתוב אותו החוצה.

זהו ספר חשוב, נוקב, שמאיר את הפינות החשוכות של החברה, ומביא קול צלול ובוטח של מי שבחרה שלא להסתתר מאחורי הפחד. "כשעצמתי עיניים" הוא לא רק תיעוד אישי, אלא קול קורא לשינוי, לחמלה ולהקשבה.

 

"כשעצמתי עיניים" שכתבה ליהיא שוברט בהוצאת ספרי ניב, הוא ספר נוגע ואמיץ המביא את סיפורה של צעירה עם פוסט טראומה מורכבת.

ליהיא היא תלמידת תיכון שאוהבת את החיים ונהנית מכל מה שיש להם להציע בגיל הנעורים. אלא שאירוע בטיול מטלטל את חייה ומשנה את מסלולם לעד. נער משכבתה תוקף אותה מינית ומשליך אותה אל תוך מערבולת של כאב, של בושה ושל אשמה. מתוך האפלה היא מצליחה לצאת למאבק על צדק שמגיע עד למסדרונות הכנסת.

 

באומץ רב משתפת ליהיא את מחשבותיה ואת רגשותיה במהלך מסע השיקום שלה, וחושפת בכנות סוחפת את חולשותיה, את מה שאירע בשנות התיכון האחרונות שלה ואת מערכות היחסים שלה עם גברים לאחר התקיפה ובצילה.

 

הספר "כשעצמתי עיניים" הוא לא תיעוד חד־פעמי של פגיעה. הוא מסמך אמיץ שמשרטט את השנים שאחרי – את הפוסט־טראומה, את הגלישה לדיכאון, את המאבק להחזיר לעצמה את הבעלות על הגוף, על הקול, על החיוך. ליהיא בחרה לכתוב את הספר רק כעבור חמש שנים – זמן שבו לדבריה, התחילה לראות את האור.

 

בין דפי הספר נפרשת גם מערכת היחסים הרעועה שלה עם גברים מאז התקיפה. היא מתארת כיצד קשה היה לה לבטוח שוב, להרגיש שוב נאהבת מבלי לחשוש, ומדברת בגלוי על מערכות יחסים מורכבות, שלעיתים נשאו בתוכן הדף של הטראומה.

 

מתוך הספר: "עם כל מגע שלו חשתי שהוא מקטין אותי יותר ויותר, עד שאני נשברת לרסיסים. כל תנועה שלו הפכה לכאב חד שפילח את גופי ואת נשמתי. הלב שלי דפק במהירות ובעוצמה ואיים לנתר החוצה מבית החזה. הרגשתי כאילו אין לי כל שליטה על גופי, כאילו הוא כבר לא שייך לי יותר, ואני לא שייכת לאף מקום בעולם."

~

ליהיא שוברט (23)  כותבת מאז שהיא זוכרת את עצמה. מילים תמיד היו הדרך שלה להבין את העולם. היא בחרה לספר את סיפורה כחמש שנים לאחר אירוע התקיפה, בעודה משתקמת מפוסט טראומה מורכבת. "כשעצמתי עיניים" הוא ספר הביכורים שלה.

 

הוצאת ספרי ניב/ עריכה: אייל מזור/ עיצוב כריכה ועימוד: מיכל ברכוז/ הפקה ועיצוב גרפי: ספרי ניב/ 183 עמודים 2025.