אדיסה מאת יהודית מקונן-שפרינגר

 

אדיסה מאת יהודית מקונן-שפרינגר

החיים באתיופיה מצטיירים כעולם קהילתי, מגובש ופשוט. הזמן פועל בקצב אחר  טבעי, ונטוע באדמה. המשפחה חיה בתוך הטבע: האב רועה צאן, האם מגדלת את ילדיה באהבה ובמסירות שקטה ועמוקה. הילדים תמיד סביבה  בכל מעשה, בכל תנועה. אפילו שאיבת המים היא חוויה משותפת: דרך ארוכה, כדים גדולים וקטנים, צחוק, עצירות קצרות, והליכה יחד. הזיכרונות הללו נטמעים בתודעתה של אדיסה כעוגן רגשי, כמקום של ממש וביטחון.

מול העולם הזה ניצבת חוויית ההגירה לישראל מעבר חד, מטלטל, רצוף אובדן. הקהילה מתפזרת, הקודים משתנים, והשפה, המנהגים והמבטים מבחוץ מחדדים תחושת זרות. אדיסה צריכה ללמוד מחדש איך להיות, איך לדבר, איך להיראות  ואיך לבנות את עצמה בין שני עולמות.

הרומן נע עבר להווה, בין זיכרון לחוויה חיה, ומשרטט באופן פנימי של התמודדות עם טראומה, שתיקות משפחתיות ושאלות של זהות נשית, תרבותית ואישית. הכתיבה רגישה, מאופקת ומדויקת, ומצליחה להעביר את הכאב בלי לייפות אותו, לצד רגעים של חמלה, חוזק ותקווה ניצב סוד משפחתי המאיים למוטט את כולם החיים והמתים כאחד.

"אדיסה" הוא ספר על חיפוש בית – לא רק כמקום פיזי, אלא כמצב נפשי. הוא רומן שמעניק קול לחווית מורכבת של הגירה וקליטה, ומזמין את הקורא להתבוננות עמוקה בזהות, בזיכרון ובכוחו של סיפור אישי להפוך לאוניברסלי. ספר חשוב, אנושי ומעורר מחשבה, שנשאר עם.

"אדיסה" שכתבה יהודית מקונן-שפרינגר בהוצאת ספרי ניב, הוא רומן פסיכולוגי רב־תרבותי, נוגע ומרגש, המתאר אישה צעירה שנושאת בליבה שברי זיכרונות מילדותה באתיופיה ומחוויות ההסתגלות בישראל ושעוברת תהליך רגשי עמוק החושף שכבות של כאב, נדודים וחיפוש זהות.

 

החיים באתיופיה היו קהילתיים, מגובשים, פשוטים. לזמן היה קצב אחר, רגוע, טבעי. הם חיו בתוך הטבע. האבא היה רועה צאן, האימא גידלה אותם באהבה ובמסירות שאין להן סוף. תמיד הם סביבה, בכל מעשה, בכל תנועה. אפילו לשאוב מים הילדים הלכו איתה. הדרך הייתה ארוכה, אבל הלכו יחד, היא עם כד גדול והם, הילדים, עם כדים קטנים, צוחקים, עוצרים להפסקות, ממשיכים יחד.

 

האימא לימדה אותם לטוות, לאפות אינג'רה, לזהות צמחי מרפא. כל פעולה לא הייתה רק מלאכה, אלא גם העברת מסורת, העברת זהות.

 

זהו סיפור על שתיקה שמבקשת קול, על שורשים שנשכחו – ועל האפשרות להיוולד מחדש. בה בעת, דרך דמותה של ירוס, חברתה של גיבורת העלילה, הוא מעלה שאלות מוסריות נוקבות המחייבות התבוננות והחלטות משנות חיים.

 

מתוך הספר: "אימא, למה צריך לשים את הטֵף דווקא ככה?" שאלתי פעם כשישבנו יחד להכין את הבצק. "ככה סבתא שלי לימדה אותי," ענתה בפשטות, "וסבתא שלה לימדה אותה. יש דברים שאנחנו לא עושות רק כי הם עובדים; אנחנו עושות אותם כי הם חלק ממי שאנחנו. כשתכיני אינג'רה כמו שאני מלמדת אותך, תחברי את עצמך לכל הנשים במשפחה שלנו, עד אלפי שנים אחורה"."

 

יהודית מקונן־שפרינגר היא פסיכותרפסטית מתמחה בריפוי רב תרבותי, אומנית רב תחומית, מפתחת שיטת הטיפול "חוכמת נשות הקקאו", מלווה מסעות זהות לנשים במדבר. נשואה ואמא לשישה ילדים, אישה שלמה המחוברת לשורשי האדמה והיהדות.

אדיסה הוא רומן הביכורים שלה.

 

הוצאת ספרי ניב/ עריכה: גילי תל-אורן/ עיצוב כריכה: לי מימון/ הפקה ועיצוב גרפי: ספרי ניב/ 102 עמודים 2025.