ביסטרו 77 מאת אדית קובנסקי

 

ביסטרו 77 מאת אדית קובנסקי

ספרה של אדית קובנסקי, ביסטרו 77 (בהוצאת אוריון), הוא יצירה שירית אינטימית, מרגשת ונוגעת ללב. במרכזו עומדת תודעה נודדת המצויה בחיפוש קיומי מתמיד אחר שייכות, זהות וסימנים דקים לקיום בתוך עולם מתעתע – נע ונד בין זיכרון להווה, בין אהבה לבדידות, ובין קול לשתיקה.

השירים בספר נוגעים בעדנה ברגעי חסד מופלאים לצד כאב חשוף, תשוקה ואובדן. דרכם מעמידה קובנסקי דוברת רגישה וחדה, המודדת באופן מעורר השראה את הזמן, את הגוף ואת השפה עצמה.

שירי הקובץ מגוונים מאוד ועשירים ברבדים, ומציגים התבוננות מעמיקה על מנעד החוויה האנושית:

החיפוש הקיומי והזרות: מסע בין געגוע, אכזבות, בדידות והרגשת זרות, לצד התבוננות פיקחית על הקיים ועל מה שנעדר ממנו.

פרדוקסים של החיים:** חקירה של המתחים המובנים במציאות בין הנוכח לנעלם, ובין הרצון לגעת לבין המרחק.

ארס-פואטיקה ותשוקה למילה התייחסות עמוקה למעשה כתיבת השיר. לצד תחושת הריקנות והבדידות, בולטת בספר אהבה גדולה ואדירה למילים ולכוחה המרפא של השירה.

חזון של תיקון: מעבר לכאב, פועם בספר חזון אופטימי של הכותבת לנצח דרך היצירה את הרוע, הכיעור, העצב והדיסוננטיות האנושית, ולהציע תחתיהם יופי ונחמה.

 "ביסטרו 77" הוא ספר שירה מעמיק ומלא חמלה, המזמין את הקוראים להאט, להתבונן פנימה ולמצוא מראה לרחשי הנפש הדקים ביותר. מומלץ בחום לאוהבי שירה כנה, נוגעת ומלאת יופי.

השירים עוסקים פעמים רבות בניסיון "לתפוס" זיכרון לפני שיתפוגג או לתת קול למה שכבר אי אפשר לומר במציאות. המוזיקה של השפה נוכחת מאוד בספר - יש חזרות, יש מקצבים ויש דימויים שחוזרים כמו גלים. הקוראים לא רק קוראים את השירים, אלא כמעט שומעים אותם.

קובנסקי נעה בשיריה בין מציאות לחלום, בין עבר להווה ובין כאב עמוק לרגעים של יופי והשלמה עם האובדן הכפול שחוותה. בתוך חמש שנים איבדה את בעלה ואת בתה, אבל למרות הגעגוע העצום היא לא נותרה מרירה, להיפך היא מחבקת את החיים בעוצמה מעוררת השראה.

עם זאת הספר לא עצוב. לצד הכאב קיימת גם כמיהה ליופי, לתשוקה ולחופש ובעיקר לאהבה. יש בשירים רצון להמשיך לשיר גם מול העייפות והאכזבה. הדוברת אינה מוותרת על האפשרויות הקיומיות האינסופיות אפילו כשהיא מדברת על חושך, על בדידות או על זיכרונות מתפוררים.

הספר מסכם את אחד הפרקים המשמעותיים בחייה של אדית בדרך פיוטית ומלאת קסם שתגרום לכם לחבק את האנשים שקרובים אליכם ולהתגעגע אל אלה שכבר אינם.

פרופ' אדית קובנסקי (81) מתגוררת כיום במישיגן ארצות הברית, נשואה ואם לבן שמתגורר בקליפורניה. היא סבתא לשני נכדים, שהגיעה לשירה בזכות רחל המשוררת ומאז הכתיבה היא החבר הטוב ביותר שלה. משנת 1987 היא מלמדת לשון, ספרות ותרבות ישראל בWayne State University- בדטרויט-ארצות הברית.

 

"ביסטרו 77" הוא ספרה ה- 37 של אדית קובנסקי. ב-1985 ראה אור ספרה הראשון "מילים אחרות". שיריה התפרסמו בכתבי עת ספרותיים בארץ, בארצות הברית ובקנדה ותורגמו לאנגלית, לערבית, לרומנית, לצרפתית ולספרדית. הם זוכים למאמרי ביקורת של מבקרים ידועי שם בספרות עברית בארצות הברית בכתבי עת נחשבים. כתיבתה ניכרת במקוריות רבה לא רק בסגנונה אלא גם בגישתה הייחודית אל עולמות הרגש, הזיכרון והחוויה הנשית.

 

 

ביסטרו 77

 

אני מחפשת את מה שאני כבר לא מוצאת

משוטטת בכל הזמנים

נוגעת בדברים שהיו לי

ובאלה שחזרו ושלא יחזרו לעולם אפילו בחלומות

ושינדדו משם לכאן

ומכאן לשם

כמו אצל אישה פראית

שכבר לא מודדת צעדיה

ושלא חיה את הקיים

ושלא זוכרת שהיא כבר חצתה את הכביש

וכבר נוגעת בשמים.

 

אני מחפשת סימנים שאני קיימת

שזמני רחב בין כל השבילים

שאני מוקפת אהבה חולפת לנגד עיניי

מגששות בין הזיכרונות

אוחזות פרחים באמצע הקיץ

משמיעים קול גדול

ביום מתקצר יותר מן הלילה.

 

אני מחפשת זיכרון שכבר לא משתבש

בשיר שאף פעם לא בא לסופו

אפילו בעיר נטושה

אפילו בבית מוצף מים

נשפכים אל הים הכחול.

אני מחפשת לשיר

להאזין לכל השתיקות

בהרמוניה של צלילים בודדים

שייכים לי

לא שייכים

בגלל הרעש

בגלל העייפות התולשת מנוחתי

מלאת כל ההבטחות.

 

הוצאת אוריון/ עריכה וניקוד: יאיר בן-חור/ עיצוב עטיפה: אלה רסקין/ הפקה: אורלי לוי/ 78 עמודים 2026.